<h1>מחזור ויטרי הלכ' שבת מספר התרומה סימן כ"ט</h1>
<h2>דף נב.</h2>
חמור אסור לצאת בפרומביא לפי שנשמר בטוב. באפסר או בשיר. חבל כרוך בצוארו. אבל סוס מותר בפרומביא שהוא חזק יותר מחמור. ואע"ג דתניא ארבע בהמות יוצאות באפסר הסוס והפרד והגמל והחמור. ונטירותא יתירתא משוי הוא ואסור. מכל מקום פרומביא לא מיקרי שמיה שמירה יתירתא אבל חמור נוח יותר וסגי בשיר וגם באפסר מותר. ואין יכול לצמצם השמירה שלא להוסיף פורתא. שהרי תנן הסוס בשיר ואפי' הכי תניא ד' בהמות. הסוס באפסר וכו'. וכן לובדקים תנן באפסר ותנן בפרומביא אפי' הכי יש מחמירין שלא להוציא סוס בפורמביא. אבל אפסר עם פרומביא ביחד בסוס אסור דמשוי הוא. וגמל מותר באפסר לבד או פרומביא (גרירי') [גרידא]. אבל בחטם אסור. ועגלים מותרים לצאת בחבל לפי שצריכין שמירה. ובורחים יותר מפרה גדולה. כדעביד רב הונא.
<h2>דף נג:</h2>
ואסור להעמיד הסוס במים כדי לצנן. גזיר' משום שחיקת סמנין. דתניא בהמה שאחזה דם אין מעמידן אותה במים. ואם אכלה כרשינין מוליכה בחצר כדי שתתרפה לשלשל. דהלכה כר' יאשיה.
<h2>דף נד.</h2>
ואסור להוליך לרשות הרבים שני בהמות קשורים יחד דמיחזי כמאן דאזיל לחנגא. לשוק למוכרו. אבל (אבל) שני בהמות שאינן קשורי' יחד מותר להוליך יחד בידו אחת. ואם החבלים מבהמה אחת צמר ומבהמה אחת פשתן אסור לכרוך בידו החבלים ואפי' בחול משום כלאים.
וכשמוציא הסוס לרשות הרבים ותופס האפסר בידו צריך שלא יצא החבל חוץ לידו טפח. וגם צריך שיגביה טפח מן הקרקע החבל שבין ראש הבהמה לידו. ואו' אני שאסור להניח זמם בחוטמו של עגל כמו שרגילין לעשות. ויש בו יתידות דקות שלא יינק הפרה בשדה דמשוי הוא. דוגמא דתנן [נ"ד ע"ב] ולא הפרה בעור הקופר. הריצון ב'. כי היכי דלא למציוה יאלי. אין הסוס יוצא לרשות הרבים עם האוכף שעליו ולא חמור במרדעת שעליו אלא א"כ קשורה לו מערב שבת. וחמור דווקא שרי בקשירה. וכן אסור להסיר האוכף מעל הסוס אפי' בחצרו ולא להסיר מרדעת מעל החמור. ואם נצטנן מותר לתת על החמור. ודווקא המרדעת לחמור לחמם. דאית ליה צערא טובא בקור. כדאמרי' [נ"ג ע"א] חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר ליה. אבל על הסוס אסור.
<h2>דף נד:</h2>
ואין בהמה יוצאה בזוג שבצוארה לכרמלית אעפ"י שפקוק. (דלמיחזי) [דמיחזי] כמאן דאזיל לחינגא. להוליכה בשוק למוכרה וגם משום משוי. אבל בחצר מותר. ובלבד שהזוג פקוק ואינו משמיע קול. וה"ה לתרנגול אסור כעין בהמה. ואין הסוס יוצא בסולם שבצוארו כשיש לו מכה עבדין ליה שלא יחוף ראשו לחייך בשיניו על המכה ולא ברצועה שברגליה. דעבדינן ליה שלא יחוף רגליו זו לזו בלכתו. ולא תרנגולין בחוטין שקשורין להם לסימנא שלא יתחלפו. ולא ברצועה שברגליה. דעבדי ליה כדי שלא יברחו וגם לא ישליכו צרורות בלכתם. ולא העגל והפרה בגימון. עול שבצוארו. ולא סוס ולא חמור כמו כן.
פרה אסורה לצאת בשבת בחבל שבצוארה לא לנוי לא לשמר. דאינה צריכה שמירה שלא תברח כרב דאמ' בין לנוי בין לשמר אסור. דהלכה כרב באיסורי לגבי שמואל כדאית' פ' יש בכור [מ"ט ע"ב].
